הסדר טיעון הוא הסכם בין המדינה לבין הנאשם, במסגרתו התביעה מוותרת על חלק מהעבירות המיוחסות לנאשם או ממירה עבירות חמורות בעבירות קלות, לעתים התביעה מבקשת ענישה מקלה ומתארת את העובדות בצורה שונה, והכל באופן המעניק לנאשם הקלה בתוצאות ההליך. בתמורה לכך מודה הנאשם בעובדות כתב האישום ומורשע בדין.
יתרונות:
קיצור עינוי הדין.
חיסכון ניכר בזמן ועלויות.
וודאות.
הפחתת מתח, לחץ וחרדה.
חסרונות:
נמנע דיון בסוגיות עובדתיות ומשפטיות על-ידי בית המשפט.
משא ומתן וניהול סיכונים המועדף על פני חקר האמת.
הרשעת חפים מפשע החוששים מעונש חמור בתום ההליך.
פגיעה בעקרון ההרתעה והשוויון.
סוגי הסדרי טיעון
הסדר פתוח: הנאשם מודה בעובדות כתב האישום המתוקן, אך אין הסכמה עונשית בין התביעה לנאשם וכל אחד מהצדדים רשאי לטעון לעונש כראות עיניו.
הסדר טווח: הצדדים מסכימים על טווח ענישה, כלומר על גבולות ענישה מוסכמים – רף תחתון ורף עליון. כך למשל, הפרקליטות תטען לעונש של 10 חודשי מאסר בפועל בעוד שהנאשם יהיה רשאי לטעון לענישה של מאסר על תנאי.
הסדר סגור: הנאשם מודה בעובדות, והתביעה והנאשם מסכימים גם על רכיבי הענישה השונים, אורך המאסר, אופן ריצוי המאסר, קנס כספי וכל אמצעי ענישה נוסף לפי הדין.
יצוין כי בתי המשפט בישראל אינם מחויבים לאשר את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, אך בפרקטיקה סטייה מהסדר טיעון נעשית במקרים חריגים בלבד.
